תפריט נגישות
ניגודיות עדינהניגודיות גבוהה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם תפריט נגישותניגודיות עדינהניגודיות גבוההמונוכרוםהדגשת קישוריםחסימת אנימציהפונט קריאסגוראיפוס הגדרות נגישותלהורדת מודול נגישות חינםשפן הסלע (שפנאים: שפניים)
Procavia capensis (Hyracoidea: Procaviidae)
שלב התפתחות הצמח: כל שלבי הצימוח.
איבר הצמח: בעיקר עלים.
עריכה: שמואל מורן
מכרסמים צמחוניים גדולים שגורמים נזקים קשים לעצי פרי וצמחי נוי.
אורך גופו של הבוגר כ-50 ס"מ וצבעו חום. רגליו קצרות ואין לו זנב. משקל הזכר 3–4 ק"ג, ומשקל הנקבה 2–2.5 ק"ג. האצבע הפנימית ברגל האחורית מסתיימת בטופר חד וכפוף המשמש לסירוק השיער ולעזר בטיפוס על עצים. השיניים הטוחנות רחבות, כמו אצל אוכלי-עשב אחרים. הוא ניזון מצמחי בר, עשבים ועלי עצים.
יש לו חושי ראיה, שמיעה וריח מפותחים. לשפן חוש מישוש מפותח, האופייני לבעלי חיים שמתגוררים במחילות. בקיץ הוא פעיל בשעות הבוקר והערב, ובחורף הוא פעיל בשעות הצהרים.
הם מתגוררים במחילות באזורים סלעיים. הגללים מוטלים בנקיקי הסלע. הם נמנעים מלהתרחק ממקומות המסתור בין הסלעים. הם חיים בחבורות של כמה משפחות, ובדרך-כלל הם פעילים כקבוצה. המבנה המשפחתי של השפן הוא זכר שליט, כמה זכרי משנה צעירים, נקבות וגורים, וכן כמה זכרים נחותים בשולי המשפחה. המשפחה נוהגת לנדוד בחיפוש אחר מקומות מחסה ומזון חדשים. במקומות יישוב, הם רגילים לבני-האדם ונכנסים לגינות הבתים.
ההזדווגות ביולי-אוגוסט, וההמלטות במרץ-אפריל. מספר הוולדות 1–6. הגורים מתחילים לאכול צמחים בגיל כמה ימים, ונגמלים מיניקה בגיל שלושה חודשים.
השפעות סביבתיות ערמות סלעים גדולים, שפונו משטחים שיועדו לבנייה או לעיבוד חקלאי, נותנות מחסה לאוכלוסיות של המזיק בשולי שכונות מגורים וחלקות חקלאיות.
החבורה נוהגת לנדוד בחיפוש אחר מקומות מחסה ומקורות מזון חדשים.
הנזק שנגרם לגינות נוי וגידולים חקלאיים עולה בהתאמה לקרבה למחסה הסלעים של המזיק. התפתחותם של שתילים ועצים צעירים נפגעת כתוצאה מאכילת עלוותם ושבירת ענפיהם. במקרי קיצוניים עצים פגועים מתנוונים ומתים. אכילת העלווה של עצים בוגרים גורמת לפחיתה ביבול.
העברת מחלות הם הפונדקאי העיקרי בישראל של טפיל הלישמניה (Leishmania tropica) המועבר ע"י זבוב החול Phlebotomus serengeti. הקירבה של השפנים למגורי אדם גורמת להתפרצות מחלה זאת באזורים שונים בישראל.
הוא חיית בר מוגנת. ישובים בהם מטפלים במסלעות אפשר לקבל היתר זמני ללכידה ולציד מטעם רשות הטבע והגנים כדי למנוע פגיעה בבריאות התושבים.
ניטור באמצעות תצפיות על פעילותם ונזקיהם
הם מטפסים היטב על רשתות רגילות לכן צריך להשתמש בגדר חשמלית בגובה 1.2 מ' מפני הקרקע. ניתן למנוע מעבר רשת רגילה בגובה מזערי של 1.4 מ' ע"י הוספת מדף עילי מרשת קשיחה ברוחב 40 ס"מ או התקנה של צינור אופקי בקוטר 6 צול (16 ס"מ) מעליה.
כדי למנוע את התבססות המזיק בגלי הסלעים אפשר למלא את המרווחים בין הסלעים באבנים קטנות או בבטון או לכסות את גלי הסלעים ברשת ברזל.
שפן הסלע (שפנאים: שפניים)
Procavia capensis (Hyracoidea: Procaviidae)
שלב התפתחות הצמח: כל שלבי הצימוח.
איבר הצמח: בעיקר עלים.
עריכה: שמואל מורן
מכרסמים צמחוניים גדולים שגורמים נזקים קשים לעצי פרי וצמחי נוי.
אורך גופו של הבוגר כ-50 ס"מ וצבעו חום. רגליו קצרות ואין לו זנב. משקל הזכר 3–4 ק"ג, ומשקל הנקבה 2–2.5 ק"ג. האצבע הפנימית ברגל האחורית מסתיימת בטופר חד וכפוף המשמש לסירוק השיער ולעזר בטיפוס על עצים. השיניים הטוחנות רחבות, כמו אצל אוכלי-עשב אחרים. הוא ניזון מצמחי בר, עשבים ועלי עצים.
יש לו חושי ראיה, שמיעה וריח מפותחים. לשפן חוש מישוש מפותח, האופייני לבעלי חיים שמתגוררים במחילות. בקיץ הוא פעיל בשעות הבוקר והערב, ובחורף הוא פעיל בשעות הצהרים.
הם מתגוררים במחילות באזורים סלעיים. הגללים מוטלים בנקיקי הסלע. הם נמנעים מלהתרחק ממקומות המסתור בין הסלעים. הם חיים בחבורות של כמה משפחות, ובדרך-כלל הם פעילים כקבוצה. המבנה המשפחתי של השפן הוא זכר שליט, כמה זכרי משנה צעירים, נקבות וגורים, וכן כמה זכרים נחותים בשולי המשפחה. המשפחה נוהגת לנדוד בחיפוש אחר מקומות מחסה ומזון חדשים. במקומות יישוב, הם רגילים לבני-האדם ונכנסים לגינות הבתים.
ההזדווגות ביולי-אוגוסט, וההמלטות במרץ-אפריל. מספר הוולדות 1–6. הגורים מתחילים לאכול צמחים בגיל כמה ימים, ונגמלים מיניקה בגיל שלושה חודשים.
השפעות סביבתיות ערמות סלעים גדולים, שפונו משטחים שיועדו לבנייה או לעיבוד חקלאי, נותנות מחסה לאוכלוסיות של המזיק בשולי שכונות מגורים וחלקות חקלאיות.
החבורה נוהגת לנדוד בחיפוש אחר מקומות מחסה ומקורות מזון חדשים.
הנזק שנגרם לגינות נוי וגידולים חקלאיים עולה בהתאמה לקרבה למחסה הסלעים של המזיק. התפתחותם של שתילים ועצים צעירים נפגעת כתוצאה מאכילת עלוותם ושבירת ענפיהם. במקרי קיצוניים עצים פגועים מתנוונים ומתים. אכילת העלווה של עצים בוגרים גורמת לפחיתה ביבול.
העברת מחלות הם הפונדקאי העיקרי בישראל של טפיל הלישמניה (Leishmania tropica) המועבר ע"י זבוב החול Phlebotomus serengeti. הקירבה של השפנים למגורי אדם גורמת להתפרצות מחלה זאת באזורים שונים בישראל.
הוא חיית בר מוגנת. ישובים בהם מטפלים במסלעות אפשר לקבל היתר זמני ללכידה ולציד מטעם רשות הטבע והגנים כדי למנוע פגיעה בבריאות התושבים.
ניטור באמצעות תצפיות על פעילותם ונזקיהם
הם מטפסים היטב על רשתות רגילות לכן צריך להשתמש בגדר חשמלית בגובה 1.2 מ' מפני הקרקע. ניתן למנוע מעבר רשת רגילה בגובה מזערי של 1.4 מ' ע"י הוספת מדף עילי מרשת קשיחה ברוחב 40 ס"מ או התקנה של צינור אופקי בקוטר 6 צול (16 ס"מ) מעליה.
כדי למנוע את התבססות המזיק בגלי הסלעים אפשר למלא את המרווחים בין הסלעים באבנים קטנות או בבטון או לכסות את גלי הסלעים ברשת ברזל.
שפן הסלע (שפנאים: שפניים)
Procavia capensis (Hyracoidea: Procaviidae)
שלב התפתחות הצמח: כל שלבי הצימוח.
איבר הצמח: בעיקר עלים.
עריכה: שמואל מורן
מכרסמים צמחוניים גדולים שגורמים נזקים קשים לעצי פרי וצמחי נוי.
אורך גופו של הבוגר כ-50 ס"מ וצבעו חום. רגליו קצרות ואין לו זנב. משקל הזכר 3–4 ק"ג, ומשקל הנקבה 2–2.5 ק"ג. האצבע הפנימית ברגל האחורית מסתיימת בטופר חד וכפוף המשמש לסירוק השיער ולעזר בטיפוס על עצים. השיניים הטוחנות רחבות, כמו אצל אוכלי-עשב אחרים. הוא ניזון מצמחי בר, עשבים ועלי עצים.
יש לו חושי ראיה, שמיעה וריח מפותחים. לשפן חוש מישוש מפותח, האופייני לבעלי חיים שמתגוררים במחילות. בקיץ הוא פעיל בשעות הבוקר והערב, ובחורף הוא פעיל בשעות הצהרים.
הם מתגוררים במחילות באזורים סלעיים. הגללים מוטלים בנקיקי הסלע. הם נמנעים מלהתרחק ממקומות המסתור בין הסלעים. הם חיים בחבורות של כמה משפחות, ובדרך-כלל הם פעילים כקבוצה. המבנה המשפחתי של השפן הוא זכר שליט, כמה זכרי משנה צעירים, נקבות וגורים, וכן כמה זכרים נחותים בשולי המשפחה. המשפחה נוהגת לנדוד בחיפוש אחר מקומות מחסה ומזון חדשים. במקומות יישוב, הם רגילים לבני-האדם ונכנסים לגינות הבתים.
ההזדווגות ביולי-אוגוסט, וההמלטות במרץ-אפריל. מספר הוולדות 1–6. הגורים מתחילים לאכול צמחים בגיל כמה ימים, ונגמלים מיניקה בגיל שלושה חודשים.
השפעות סביבתיות ערמות סלעים גדולים, שפונו משטחים שיועדו לבנייה או לעיבוד חקלאי, נותנות מחסה לאוכלוסיות של המזיק בשולי שכונות מגורים וחלקות חקלאיות.
החבורה נוהגת לנדוד בחיפוש אחר מקומות מחסה ומקורות מזון חדשים.
הנזק שנגרם לגינות נוי וגידולים חקלאיים עולה בהתאמה לקרבה למחסה הסלעים של המזיק. התפתחותם של שתילים ועצים צעירים נפגעת כתוצאה מאכילת עלוותם ושבירת ענפיהם. במקרי קיצוניים עצים פגועים מתנוונים ומתים. אכילת העלווה של עצים בוגרים גורמת לפחיתה ביבול.
העברת מחלות הם הפונדקאי העיקרי בישראל של טפיל הלישמניה (Leishmania tropica) המועבר ע"י זבוב החול Phlebotomus serengeti. הקירבה של השפנים למגורי אדם גורמת להתפרצות מחלה זאת באזורים שונים בישראל.
הוא חיית בר מוגנת. ישובים בהם מטפלים במסלעות אפשר לקבל היתר זמני ללכידה ולציד מטעם רשות הטבע והגנים כדי למנוע פגיעה בבריאות התושבים.
ניטור באמצעות תצפיות על פעילותם ונזקיהם
הם מטפסים היטב על רשתות רגילות לכן צריך להשתמש בגדר חשמלית בגובה 1.2 מ' מפני הקרקע. ניתן למנוע מעבר רשת רגילה בגובה מזערי של 1.4 מ' ע"י הוספת מדף עילי מרשת קשיחה ברוחב 40 ס"מ או התקנה של צינור אופקי בקוטר 6 צול (16 ס"מ) מעליה.
כדי למנוע את התבססות המזיק בגלי הסלעים אפשר למלא את המרווחים בין הסלעים באבנים קטנות או בבטון או לכסות את גלי הסלעים ברשת ברזל.
