תפריט נגישות
ניגודיות עדינהניגודיות גבוהה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם תפריט נגישותניגודיות עדינהניגודיות גבוההמונוכרוםהדגשת קישוריםחסימת אנימציהפונט קריאסגוראיפוס הגדרות נגישותלהורדת מודול נגישות חינםמכרסם קטן שגורם נזקים לגידולים רבים אך בעיקר לחיטה
מריון מצוי (מכרסמים: גרביליים)
Meriones tristrami (Rodentia: Gerbillidae)
שלב התפתחות הצמח:כל שלבי הצימוח
איבר הצמח : בעיקר שורשים, פקעות, ירקות, פירות וגרעינים.
עריכה: שמואל מורן
מבנה גוף עדין, רגליים אחוריות גדולות מהקדמיות, אוזניים ועיניים גדולות. תנועתו של המריון המצוי מהירה עם יכולת קפיצה. הגב חום-בהיר (כהה יותר בצפון הארץ ובאזורים לחים) והגחון בהיר יותר. אורך הגוף 14–16 ס"מ. הזנב אורכו כאורך הגוף, בהיר יותר בצידו התחתון, ומעל חלקו האחורי ציצת שערות שחורות. משקל הבוגר 80–100 גרם. ניזון מירק, גרגרי דגנים וזרעים. במערכת המחילות של כל פרט יש פתח אחד עד שלושה. במצב של התפרצות אוכלוסייה מופיעים ריכוזים של פתחים רבים. פתחי המחילה אלכסוניים. קוטר הפתחים הוא 8–10 ס"מ. המחילות עמוקות יחסית. הוא נמצא בסוגים שונים של קרקעות, ובהתאם מערכת המחילות שלו יכולה להיות קצרה, באורך 50 ס"מ, או ענֵפה המגיעה לאורך של מספר מטרים. אינו אוגר מזון במחילות. יוצא מהמחילות להיזון מגרעינים וחלקי צמחים ירוקים. המריון אינו נע בשבילים קבועים, ולכן הכרסום של הצמחייה מפוזר, פרט לקרבת פתחי המחילה. בגידולי שדה הזרועים בצפיפות המריונים מרחיקים לנוע לאורך פסי הזריעה לטווח של עשרות מטרים.
הם חיים שנה-שנתיים. הרבייה כל השנה, עם שיא באביב ובקיץ. ההתבגרות המינית חלה אצל הנקבה בגיל 60–70 יום, ואצל הזכר בגיל 80–90 יום. משך ההריון 25–29 ימים. מספר הוולדות בכל המלטה הוא 1–7.
תנודות אוכלוסייה: באוכלוסיות המריון המצוי בישראל יש תנודות רב-שנתיות בצפיפות האוכלוסייה
בקרקעות מנוקזות, קלות עד כבדות למחצה בשטחים לא מעובדים ובחלקות חקלאיות בגולן, בגליל, בכרמל, במישור החוף ובשפלה, בהרי יהודה והשומרון ובעמקים.
צמחים נפגעים: חיטה, עצי פרי, ירקות.
תיאור נזקים הנזק העיקרי נגרם לשדות החיטה בנגב הצפוני והמערבי, בעיקר בשנים של התפרצות אוכלוסייה. הם חותכים את גבעולי הדגן הבשלים בבסיסם. לאחר שהצמח נופל, הם מפרידים את הגרגרים מהשיבולים. . באגוזי אדמה הם אוכלים את התרמילים הבשלים ואת שורשי הצמחים. בשדות קינואה בנגב המערבי הם גורמים נגרם נזק גדול מאד לנבטים ונוצרות קרחות בקוטר עד עשרים מטר. בנגב הצפוני הם פוגעים בנבטי ירקות, כגון קולרבי, כרשה וחציל. בשלב מאוחר בגידול ירקות הם מכרסמים את אברי התשמורת בירקות שורש, בצלים ופקעות. הנזק שלהם בדרך כלל מפוזר בשדה.
ניטור במזג אוויר סגרירי ניתן לראות בשעות היום מריונים פעילים על-פני השטח. פעילות המריונים מאובחנת לרוב ע"י ספירת פתחי מחילות פעילים ליחידת שטח, ונוכחות של גללים (דמויי גלעיני תמר קטנים). גודל יחידות הדגימה הוא 100×10 מ' למריון, ובשנה של התפרצות אוכלוסייה מספיקה בדיקה ביחידות של 50×10 מ'. ביחידות הדגימה סותמים את פתחי המחילות ולאחר 3 לילות סופרים את החורים שנפתחו מחדש ("חורים פעילים"). בשדה שעבר דיסוק או זריעה שכיסו את פתחי המחילות אפשר לספור "חורים פעילים" כבר אחרי לילה אחד.
מומלץ לבצע הדברה ידנית לתוך פתחי המחילות לאחר הזריעה וכל עוד הגידול נמוך ואינו מסתיר את פעילות המכרסמים.
תכשיר ההדברה להדברת נברנים הוא sodium fluoroacetate המשווק בשם "רוש-80". התכשיר מיושם כפיתיון על גבי גרגרי חיטה שלמים בריכוז 0.05%. הפיתיון צבוע בצבע אזהרה ירוק. אפשר לפזר את הפיתיון ידנית לתוך פתחי המחילות או באופן מכני באמצעות מדשנת או מהאוויר באמצעות מטוס או רחפן.
התנשמת הלבנה (Tyto alba) היא טורפת יעילה של מריונים. בישראל מוצבות תיבות קינון בשדות ובמטעים כאמצעי להדברתם.
הפחתת עשביה, הדברת אוכלוסיות מכרסמים בשולי חלקות הגידול ובחלקות סמוכות, חריש עמוק, הצפת מחילות.
נזק כבד לירקות שנשתלו בשדה שהיה נגוע בעבר במכרסמים ולא בוצעה בו הדברה.
באמצעות רחפן
מכרסם קטן שגורם נזקים לגידולים רבים אך בעיקר לחיטה
מריון מצוי (מכרסמים: גרביליים)
Meriones tristrami (Rodentia: Gerbillidae)
שלב התפתחות הצמח:כל שלבי הצימוח
איבר הצמח : בעיקר שורשים, פקעות, ירקות, פירות וגרעינים.
עריכה: שמואל מורן
מבנה גוף עדין, רגליים אחוריות גדולות מהקדמיות, אוזניים ועיניים גדולות. תנועתו של המריון המצוי מהירה עם יכולת קפיצה. הגב חום-בהיר (כהה יותר בצפון הארץ ובאזורים לחים) והגחון בהיר יותר. אורך הגוף 14–16 ס"מ. הזנב אורכו כאורך הגוף, בהיר יותר בצידו התחתון, ומעל חלקו האחורי ציצת שערות שחורות. משקל הבוגר 80–100 גרם. ניזון מירק, גרגרי דגנים וזרעים. במערכת המחילות של כל פרט יש פתח אחד עד שלושה. במצב של התפרצות אוכלוסייה מופיעים ריכוזים של פתחים רבים. פתחי המחילה אלכסוניים. קוטר הפתחים הוא 8–10 ס"מ. המחילות עמוקות יחסית. הוא נמצא בסוגים שונים של קרקעות, ובהתאם מערכת המחילות שלו יכולה להיות קצרה, באורך 50 ס"מ, או ענֵפה המגיעה לאורך של מספר מטרים. אינו אוגר מזון במחילות. יוצא מהמחילות להיזון מגרעינים וחלקי צמחים ירוקים. המריון אינו נע בשבילים קבועים, ולכן הכרסום של הצמחייה מפוזר, פרט לקרבת פתחי המחילה. בגידולי שדה הזרועים בצפיפות המריונים מרחיקים לנוע לאורך פסי הזריעה לטווח של עשרות מטרים.
הם חיים שנה-שנתיים. הרבייה כל השנה, עם שיא באביב ובקיץ. ההתבגרות המינית חלה אצל הנקבה בגיל 60–70 יום, ואצל הזכר בגיל 80–90 יום. משך ההריון 25–29 ימים. מספר הוולדות בכל המלטה הוא 1–7.
תנודות אוכלוסייה: באוכלוסיות המריון המצוי בישראל יש תנודות רב-שנתיות בצפיפות האוכלוסייה
בקרקעות מנוקזות, קלות עד כבדות למחצה בשטחים לא מעובדים ובחלקות חקלאיות בגולן, בגליל, בכרמל, במישור החוף ובשפלה, בהרי יהודה והשומרון ובעמקים.
צמחים נפגעים: חיטה, עצי פרי, ירקות.
תיאור נזקים הנזק העיקרי נגרם לשדות החיטה בנגב הצפוני והמערבי, בעיקר בשנים של התפרצות אוכלוסייה. הם חותכים את גבעולי הדגן הבשלים בבסיסם. לאחר שהצמח נופל, הם מפרידים את הגרגרים מהשיבולים. . באגוזי אדמה הם אוכלים את התרמילים הבשלים ואת שורשי הצמחים. בשדות קינואה בנגב המערבי הם גורמים נגרם נזק גדול מאד לנבטים ונוצרות קרחות בקוטר עד עשרים מטר. בנגב הצפוני הם פוגעים בנבטי ירקות, כגון קולרבי, כרשה וחציל. בשלב מאוחר בגידול ירקות הם מכרסמים את אברי התשמורת בירקות שורש, בצלים ופקעות. הנזק שלהם בדרך כלל מפוזר בשדה.
ניטור במזג אוויר סגרירי ניתן לראות בשעות היום מריונים פעילים על-פני השטח. פעילות המריונים מאובחנת לרוב ע"י ספירת פתחי מחילות פעילים ליחידת שטח, ונוכחות של גללים (דמויי גלעיני תמר קטנים). גודל יחידות הדגימה הוא 100×10 מ' למריון, ובשנה של התפרצות אוכלוסייה מספיקה בדיקה ביחידות של 50×10 מ'. ביחידות הדגימה סותמים את פתחי המחילות ולאחר 3 לילות סופרים את החורים שנפתחו מחדש ("חורים פעילים"). בשדה שעבר דיסוק או זריעה שכיסו את פתחי המחילות אפשר לספור "חורים פעילים" כבר אחרי לילה אחד.
מומלץ לבצע הדברה ידנית לתוך פתחי המחילות לאחר הזריעה וכל עוד הגידול נמוך ואינו מסתיר את פעילות המכרסמים.
תכשיר ההדברה להדברת נברנים הוא sodium fluoroacetate המשווק בשם "רוש-80". התכשיר מיושם כפיתיון על גבי גרגרי חיטה שלמים בריכוז 0.05%. הפיתיון צבוע בצבע אזהרה ירוק. אפשר לפזר את הפיתיון ידנית לתוך פתחי המחילות או באופן מכני באמצעות מדשנת או מהאוויר באמצעות מטוס או רחפן.
התנשמת הלבנה (Tyto alba) היא טורפת יעילה של מריונים. בישראל מוצבות תיבות קינון בשדות ובמטעים כאמצעי להדברתם.
הפחתת עשביה, הדברת אוכלוסיות מכרסמים בשולי חלקות הגידול ובחלקות סמוכות, חריש עמוק, הצפת מחילות.
נזק כבד לירקות שנשתלו בשדה שהיה נגוע בעבר במכרסמים ולא בוצעה בו הדברה.
באמצעות רחפן
מכרסם קטן שגורם נזקים לגידולים רבים אך בעיקר לחיטה
מריון מצוי (מכרסמים: גרביליים)
Meriones tristrami (Rodentia: Gerbillidae)
שלב התפתחות הצמח:כל שלבי הצימוח
איבר הצמח : בעיקר שורשים, פקעות, ירקות, פירות וגרעינים.
עריכה: שמואל מורן
מבנה גוף עדין, רגליים אחוריות גדולות מהקדמיות, אוזניים ועיניים גדולות. תנועתו של המריון המצוי מהירה עם יכולת קפיצה. הגב חום-בהיר (כהה יותר בצפון הארץ ובאזורים לחים) והגחון בהיר יותר. אורך הגוף 14–16 ס"מ. הזנב אורכו כאורך הגוף, בהיר יותר בצידו התחתון, ומעל חלקו האחורי ציצת שערות שחורות. משקל הבוגר 80–100 גרם. ניזון מירק, גרגרי דגנים וזרעים. במערכת המחילות של כל פרט יש פתח אחד עד שלושה. במצב של התפרצות אוכלוסייה מופיעים ריכוזים של פתחים רבים. פתחי המחילה אלכסוניים. קוטר הפתחים הוא 8–10 ס"מ. המחילות עמוקות יחסית. הוא נמצא בסוגים שונים של קרקעות, ובהתאם מערכת המחילות שלו יכולה להיות קצרה, באורך 50 ס"מ, או ענֵפה המגיעה לאורך של מספר מטרים. אינו אוגר מזון במחילות. יוצא מהמחילות להיזון מגרעינים וחלקי צמחים ירוקים. המריון אינו נע בשבילים קבועים, ולכן הכרסום של הצמחייה מפוזר, פרט לקרבת פתחי המחילה. בגידולי שדה הזרועים בצפיפות המריונים מרחיקים לנוע לאורך פסי הזריעה לטווח של עשרות מטרים.
הם חיים שנה-שנתיים. הרבייה כל השנה, עם שיא באביב ובקיץ. ההתבגרות המינית חלה אצל הנקבה בגיל 60–70 יום, ואצל הזכר בגיל 80–90 יום. משך ההריון 25–29 ימים. מספר הוולדות בכל המלטה הוא 1–7.
תנודות אוכלוסייה: באוכלוסיות המריון המצוי בישראל יש תנודות רב-שנתיות בצפיפות האוכלוסייה
בקרקעות מנוקזות, קלות עד כבדות למחצה בשטחים לא מעובדים ובחלקות חקלאיות בגולן, בגליל, בכרמל, במישור החוף ובשפלה, בהרי יהודה והשומרון ובעמקים.
צמחים נפגעים: חיטה, עצי פרי, ירקות.
תיאור נזקים הנזק העיקרי נגרם לשדות החיטה בנגב הצפוני והמערבי, בעיקר בשנים של התפרצות אוכלוסייה. הם חותכים את גבעולי הדגן הבשלים בבסיסם. לאחר שהצמח נופל, הם מפרידים את הגרגרים מהשיבולים. . באגוזי אדמה הם אוכלים את התרמילים הבשלים ואת שורשי הצמחים. בשדות קינואה בנגב המערבי הם גורמים נגרם נזק גדול מאד לנבטים ונוצרות קרחות בקוטר עד עשרים מטר. בנגב הצפוני הם פוגעים בנבטי ירקות, כגון קולרבי, כרשה וחציל. בשלב מאוחר בגידול ירקות הם מכרסמים את אברי התשמורת בירקות שורש, בצלים ופקעות. הנזק שלהם בדרך כלל מפוזר בשדה.
ניטור במזג אוויר סגרירי ניתן לראות בשעות היום מריונים פעילים על-פני השטח. פעילות המריונים מאובחנת לרוב ע"י ספירת פתחי מחילות פעילים ליחידת שטח, ונוכחות של גללים (דמויי גלעיני תמר קטנים). גודל יחידות הדגימה הוא 100×10 מ' למריון, ובשנה של התפרצות אוכלוסייה מספיקה בדיקה ביחידות של 50×10 מ'. ביחידות הדגימה סותמים את פתחי המחילות ולאחר 3 לילות סופרים את החורים שנפתחו מחדש ("חורים פעילים"). בשדה שעבר דיסוק או זריעה שכיסו את פתחי המחילות אפשר לספור "חורים פעילים" כבר אחרי לילה אחד.
מומלץ לבצע הדברה ידנית לתוך פתחי המחילות לאחר הזריעה וכל עוד הגידול נמוך ואינו מסתיר את פעילות המכרסמים.
תכשיר ההדברה להדברת נברנים הוא sodium fluoroacetate המשווק בשם "רוש-80". התכשיר מיושם כפיתיון על גבי גרגרי חיטה שלמים בריכוז 0.05%. הפיתיון צבוע בצבע אזהרה ירוק. אפשר לפזר את הפיתיון ידנית לתוך פתחי המחילות או באופן מכני באמצעות מדשנת או מהאוויר באמצעות מטוס או רחפן.
התנשמת הלבנה (Tyto alba) היא טורפת יעילה של מריונים. בישראל מוצבות תיבות קינון בשדות ובמטעים כאמצעי להדברתם.
הפחתת עשביה, הדברת אוכלוסיות מכרסמים בשולי חלקות הגידול ובחלקות סמוכות, חריש עמוק, הצפת מחילות.
נזק כבד לירקות שנשתלו בשדה שהיה נגוע בעבר במכרסמים ולא בוצעה בו הדברה.
באמצעות רחפן
