כתבות רקע וקישורים
אודות האתר
צור קשר
אינדקס

חולד (מכרסמים: חולדיים)

Nannospalax ehrenbergi (Rodentia: Spalacidae)

שלב התפתחות הצמח: כל שלבי הצימוח

איבר הצמח: שורש, נצר

 מכרסם תת-קרקעי שגורם נזק לשורשי עצים, פרחים וירקות.

עריכה: שמואל מורן

לחולד גוף גלילי באורך 18–20 ס"מ ובקוטר כ-5 ס"מ ומשקלו 120–180 גרם. הראש שטוח. החולד עיוור. העיניים מנוונות ומכוסות עור. החולד חסר אפרכסות אוזניים וחסר זנב. הרגליים קצרות. אין כמעט צוואר. הפרווה קטיפתית אפורה. השיער קצר ובעל יכולת להתכופף בהתאמה לתנועה בתוך המחילה. הגוף גמיש מאד ומסתובב בקלות במחילות הצרות.

מכרסם יחידאי תת-קרקעי טריטוריאלי. בטריטוריה רשת מחילות מסועפת. צפיפות האוכלוסייה של החולדים בשטחי בור היא 2–8 פרטים לדונם, תלוי בכמויות הגיאופיטים בשטח. קוטר המחילות הוא 6–7 ס"מ, בהתאמה לקוטר הגוף. חולדים שכנים שומרים על מרחק זה מזה, אם כי לעתים שלוחות של מחילותיהם קרובות זו לזו. חולד חופר את המחילה בשיניים החותכות ודוחף את האדמה עם הרגליים אחורה. לאחר מכן החולד מסתובב אחורה, ובראשו השטוח הוא דוחף את האדמה החפורה החוצה אל פני הקרקע בצורת תלולית אדמה. התלולית מחוברת למחילה הראשית דרך מנהרה משנית שעולה לפני הקרקע בזווית של כ-45° (ראה איור). דרך האדמה המפוררת בתלולית מתאפשר אוורור של המחילה שהיא אטומה ללא פתחים אל פני האדמה. החולד עמיד בריכוזי חמצן נמוכים וריכוזי פחמן דו-חמצני גבוהים מאד. כשחושפים את המחילה החולד ממהר ודוחף אדמה לאיטום הפרצה. הזכר חופר מחילה כדי להיפגש עם נקבה להזדווגות. נקבה מיוחמת מאפשרת לזכר להצטרף אליה. לאחר ההזדווגות מוקם מחסום עפר בין המחילות שלהם. הנקבה המופרית מתחילה להכין קן בנובמבר-דצמבר. היא בונה תלולית אדמה גדולה בקוטר 130–160 ס"מ ובגובה 40 ס"מ. שתוכה חדר המלטה מרופד, תאי אחסון מזון ותאים להפרשות. ההמלטה חלה בינואר ופברואר. בממוצע נולדים 3–4 גורים, אשר מטופלים על ידי האם בלבד. מסוף מרץ עד תחילת אפריל הצעירים עוזבים את הקן, וחופרים מחילות עצמאיות בהן יישארו כל ימי חייהם.

 

 

סכמה של המחילה המובילה אל תלולית החולד.

ציור: שמואל מורן

השפעות סביבתיות:

כאשר הקרקע מעובדת ולחה ויש בה מזון נגיש, המחילות שטחיות ואופקיות בעומק 10–25 ס"מ ואין יצירה של תלוליות. באדמה יבשה הוא נמצא במחילות עמוקות, בחלקות חקלאיות וגני נוי מושקים הם פעילים במשך כל השנה.

מעבר הקיץ:  באדמה יבשה החולד נמצא במחילות עמוקות וניזון ממאגרי המזון שהוא אגר בעבר.

נפוץ בחלקי הארץ בהם כמות המשקעים השנתית מעל 100 מ"מ.

צמחים שנפגעים ירקות ופרחים בשטח פתוח ובבתי צמיחה ומטעים ופרדסים צעירים.

אוכל שורשים, פקעות ובצלים ומכרסם את הקליפה והעצה של צוואר השורש. במטעים ובפרדסים צעירים, שניטעו ללא עיבוד השטח, הוא פעיל באזור המושקה סביב העצים כל השנה, אוכל שורשים ומכרסם את צוואר השורש עד לחיגור מלא.

אחרי זריעת תפוחי אדמה הוא  חופר מחילה שטחית בעומק 10 ס"מ בתוך הגדודית, לאורכה, ואוסף את הפקעות. לקראת סוף העונה, הוא אוכל את הפקעות החדשות, ועל פני השטח נראים צמחים מצהיבים ומתייבשים.

בצמחים צעירים הוא גורם נזק לשורשים ולעיתים מושך את הצמח לתוך המחילה.

כאשר הוא נתקל בצינורות השקיה פלסטיים תת-קרקעיים הוא מכרסם אותם. צורת הכרסום האופיינית למכרסמים יוצרת חריצים כפולים בדופן הצינור.

 

גומות שנשארו במקום בו צמחי ציפורן ננסי נמשכו לתוך המחילה.

צילום: שמואל מורן.

זיהוי תלוליות טריות או סימני נזק בצמחים שהשורש שלהם נפגע (תחילה הצהבה, אחר כך נבילה), והעלמות צמחים דרך חור באדמה.

ההדברה בקוטלי מכרסמים  מתבצעת בשיטת הדקר או שיטת השקיות.

הדקר הוא מוט ברזל עגול בקוטר 21–23 מ"מ ובאורך 1 מטר, עם ידית בצורת T וקצה תחתון מחודד. באמצעות הדקר מאתרים את המחילה (ראה איור). לתוך הנקב מכניסים את תכשיר ההדברה וסותמים היטב את הנקב עם אדמה לחה. להערכת יעילות ההדברה  מפזרים את התלוליות בתום הטיפול. אם מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על פעולת ההדברה. לשיטה זאת מספר חסרונות: (א) התקלות מקרית של החולד עם הפיתיון. (ב) כמות עבודה רבה מושקעת בהדברת כל פרט. (ג) מתאים רק למצב בו החולד יוצר תלוליות טריות .

1 – חיפוש המחילה על ידי דיקור הקרקע; 2 – גילוי המחילה ופינוי העפר מצידי הדקר; 3 – החדרת גרגרי פיתיון לאחר שליפת הדקר; 4 –אטימת הנקב בפקק אדמה לחה (צבע חום), עם תוספת איטום מסביב (צבע סגול). 

הדברת חולד בשיטת הדקר, כפי שנראית על פני השטח. עיגולים חומים – תלוליות ישנות; עיגולים צהובים – תלוליות טריות; עיגולים ירוקים – נעיצות של הדקר בקרקע ללא תוצאה; עיגולים כחולים – נעיצות של הדקר שחדרו למחילת חולד. א' – המצב כפי שהוא נראה מעל פני השטח; ב' – הקו השחור הוא אחת מהאפשרויות של מערכת המחילות לפי תוצאות הדקירה.

שיטת השקיות מיועדת לנזקים באדמה תחוחה בה איתור המזיק נעשה לפי הנזק בצמחים. מנסים לזהות את כיוון החפירה של החולד ולחשוף את המחילה. משתמשים בפיתיון רעיל שארוז   בשקית. מגלגלים את השקית לאורכה, עושים קרע קטן בקצה שלה, ומחדירים אותה כשהקצה הקרוע קדימה לתוך המחילה, עמוק ככל האפשר. פתחי המחילה ייאטמו היטב בכדורים של אדמה   לחה, והמחפורת תכוסה בשארית האדמה (ראה איור). שבועיים לאחר הטיפול, אם הנזק נמשך או מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על ההדברה.                                                             

שלבי הדברת חולד בשיטת השקיות (חתך אנכי). . 1. המחפורת לחשיפת המחילה; 2. מחילה ראשית; 3. אדמה שסולקה מתוך המחפורת;  4. שקית הפיתיון, קרועה בקצה; 5. כדור אדמה לחה; 6. כיסוי המחפורת  באדמה.    

ציור: שמואל מורן

Mole Rat

חולד (מכרסמים: חולדיים)

Nannospalax ehrenbergi (Rodentia: Spalacidae)

שלב התפתחות הצמח: כל שלבי הצימוח

איבר הצמח: שורש, נצר

 מכרסם תת-קרקעי שגורם נזק לשורשי עצים, פרחים וירקות.

עריכה: שמואל מורן

לחולד גוף גלילי באורך 18–20 ס"מ ובקוטר כ-5 ס"מ ומשקלו 120–180 גרם. הראש שטוח. החולד עיוור. העיניים מנוונות ומכוסות עור. החולד חסר אפרכסות אוזניים וחסר זנב. הרגליים קצרות. אין כמעט צוואר. הפרווה קטיפתית אפורה. השיער קצר ובעל יכולת להתכופף בהתאמה לתנועה בתוך המחילה. הגוף גמיש מאד ומסתובב בקלות במחילות הצרות.

חולד
צילום: שמואל מורן
.
.

מכרסם יחידאי תת-קרקעי טריטוריאלי. בטריטוריה רשת מחילות מסועפת. צפיפות האוכלוסייה של החולדים בשטחי בור היא 2–8 פרטים לדונם, תלוי בכמויות הגיאופיטים בשטח. קוטר המחילות הוא 6–7 ס"מ, בהתאמה לקוטר הגוף. חולדים שכנים שומרים על מרחק זה מזה, אם כי לעתים שלוחות של מחילותיהם קרובות זו לזו. חולד חופר את המחילה בשיניים החותכות ודוחף את האדמה עם הרגליים אחורה. לאחר מכן החולד מסתובב אחורה, ובראשו השטוח הוא דוחף את האדמה החפורה החוצה אל פני הקרקע בצורת תלולית אדמה. התלולית מחוברת למחילה הראשית דרך מנהרה משנית שעולה לפני הקרקע בזווית של כ-45° (ראה איור). דרך האדמה המפוררת בתלולית מתאפשר אוורור של המחילה שהיא אטומה ללא פתחים אל פני האדמה. החולד עמיד בריכוזי חמצן נמוכים וריכוזי פחמן דו-חמצני גבוהים מאד. כשחושפים את המחילה החולד ממהר ודוחף אדמה לאיטום הפרצה. הזכר חופר מחילה כדי להיפגש עם נקבה להזדווגות. נקבה מיוחמת מאפשרת לזכר להצטרף אליה. לאחר ההזדווגות מוקם מחסום עפר בין המחילות שלהם. הנקבה המופרית מתחילה להכין קן בנובמבר-דצמבר. היא בונה תלולית אדמה גדולה בקוטר 130–160 ס"מ ובגובה 40 ס"מ. שתוכה חדר המלטה מרופד, תאי אחסון מזון ותאים להפרשות. ההמלטה חלה בינואר ופברואר. בממוצע נולדים 3–4 גורים, אשר מטופלים על ידי האם בלבד. מסוף מרץ עד תחילת אפריל הצעירים עוזבים את הקן, וחופרים מחילות עצמאיות בהן יישארו כל ימי חייהם.

 

 

סכמה של המחילה המובילה אל תלולית החולד.

ציור: שמואל מורן

תלולית חולד במדשאה
צילום: שמואל מורן
חשיפה של מחילת חולד
צילום: שמואל מורן

השפעות סביבתיות:

כאשר הקרקע מעובדת ולחה ויש בה מזון נגיש, המחילות שטחיות ואופקיות בעומק 10–25 ס"מ ואין יצירה של תלוליות. באדמה יבשה הוא נמצא במחילות עמוקות, בחלקות חקלאיות וגני נוי מושקים הם פעילים במשך כל השנה.

.
.
.
.

מעבר הקיץ:  באדמה יבשה החולד נמצא במחילות עמוקות וניזון ממאגרי המזון שהוא אגר בעבר.

.
.
.
.

נפוץ בחלקי הארץ בהם כמות המשקעים השנתית מעל 100 מ"מ.

.
.
.
.

צמחים שנפגעים ירקות ופרחים בשטח פתוח ובבתי צמיחה ומטעים ופרדסים צעירים.

.
.
.
.

אוכל שורשים, פקעות ובצלים ומכרסם את הקליפה והעצה של צוואר השורש. במטעים ובפרדסים צעירים, שניטעו ללא עיבוד השטח, הוא פעיל באזור המושקה סביב העצים כל השנה, אוכל שורשים ומכרסם את צוואר השורש עד לחיגור מלא.

אחרי זריעת תפוחי אדמה הוא  חופר מחילה שטחית בעומק 10 ס"מ בתוך הגדודית, לאורכה, ואוסף את הפקעות. לקראת סוף העונה, הוא אוכל את הפקעות החדשות, ועל פני השטח נראים צמחים מצהיבים ומתייבשים.

בצמחים צעירים הוא גורם נזק לשורשים ולעיתים מושך את הצמח לתוך המחילה.

כאשר הוא נתקל בצינורות השקיה פלסטיים תת-קרקעיים הוא מכרסם אותם. צורת הכרסום האופיינית למכרסמים יוצרת חריצים כפולים בדופן הצינור.

 

גומות שנשארו במקום בו צמחי ציפורן ננסי נמשכו לתוך המחילה.

צילום: שמואל מורן.

ציפורן ננסי שהשורש שלו קוצץ ונאכל על ידי חולד
צילום: שמואל מורן
כרסום חולד בצינור השקיה תת-קרקעי
צילום: שמואל מורן

זיהוי תלוליות טריות או סימני נזק בצמחים שהשורש שלהם נפגע (תחילה הצהבה, אחר כך נבילה), והעלמות צמחים דרך חור באדמה.

.
.
.
.

ההדברה בקוטלי מכרסמים  מתבצעת בשיטת הדקר או שיטת השקיות.

הדקר הוא מוט ברזל עגול בקוטר 21–23 מ"מ ובאורך 1 מטר, עם ידית בצורת T וקצה תחתון מחודד. באמצעות הדקר מאתרים את המחילה (ראה איור). לתוך הנקב מכניסים את תכשיר ההדברה וסותמים היטב את הנקב עם אדמה לחה. להערכת יעילות ההדברה  מפזרים את התלוליות בתום הטיפול. אם מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על פעולת ההדברה. לשיטה זאת מספר חסרונות: (א) התקלות מקרית של החולד עם הפיתיון. (ב) כמות עבודה רבה מושקעת בהדברת כל פרט. (ג) מתאים רק למצב בו החולד יוצר תלוליות טריות .

1 – חיפוש המחילה על ידי דיקור הקרקע; 2 – גילוי המחילה ופינוי העפר מצידי הדקר; 3 – החדרת גרגרי פיתיון לאחר שליפת הדקר; 4 –אטימת הנקב בפקק אדמה לחה (צבע חום), עם תוספת איטום מסביב (צבע סגול). 

הדברת חולד בשיטת הדקר, כפי שנראית על פני השטח. עיגולים חומים – תלוליות ישנות; עיגולים צהובים – תלוליות טריות; עיגולים ירוקים – נעיצות של הדקר בקרקע ללא תוצאה; עיגולים כחולים – נעיצות של הדקר שחדרו למחילת חולד. א' – המצב כפי שהוא נראה מעל פני השטח; ב' – הקו השחור הוא אחת מהאפשרויות של מערכת המחילות לפי תוצאות הדקירה.

שיטת השקיות מיועדת לנזקים באדמה תחוחה בה איתור המזיק נעשה לפי הנזק בצמחים. מנסים לזהות את כיוון החפירה של החולד ולחשוף את המחילה. משתמשים בפיתיון רעיל שארוז   בשקית. מגלגלים את השקית לאורכה, עושים קרע קטן בקצה שלה, ומחדירים אותה כשהקצה הקרוע קדימה לתוך המחילה, עמוק ככל האפשר. פתחי המחילה ייאטמו היטב בכדורים של אדמה   לחה, והמחפורת תכוסה בשארית האדמה (ראה איור). שבועיים לאחר הטיפול, אם הנזק נמשך או מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על ההדברה.                                                             

שלבי הדברת חולד בשיטת השקיות (חתך אנכי). . 1. המחפורת לחשיפת המחילה; 2. מחילה ראשית; 3. אדמה שסולקה מתוך המחפורת;  4. שקית הפיתיון, קרועה בקצה; 5. כדור אדמה לחה; 6. כיסוי המחפורת  באדמה.    

ציור: שמואל מורן

הדברה בשיטת הדקר (ראה טקסט)
ציור: שמואל מורן.
הדברה בשיטת הדקר (ראה טקסט)
ציור: שמואל מורן.
"Mole Rat"
"mole Rat"
Spalax
Nannospalax ehrenbergi
Mole Rat

חולד (מכרסמים: חולדיים)

Nannospalax ehrenbergi (Rodentia: Spalacidae)

שלב התפתחות הצמח: כל שלבי הצימוח

איבר הצמח: שורש, נצר

 מכרסם תת-קרקעי שגורם נזק לשורשי עצים, פרחים וירקות.

עריכה: שמואל מורן

לחולד גוף גלילי באורך 18–20 ס"מ ובקוטר כ-5 ס"מ ומשקלו 120–180 גרם. הראש שטוח. החולד עיוור. העיניים מנוונות ומכוסות עור. החולד חסר אפרכסות אוזניים וחסר זנב. הרגליים קצרות. אין כמעט צוואר. הפרווה קטיפתית אפורה. השיער קצר ובעל יכולת להתכופף בהתאמה לתנועה בתוך המחילה. הגוף גמיש מאד ומסתובב בקלות במחילות הצרות.

מכרסם יחידאי תת-קרקעי טריטוריאלי. בטריטוריה רשת מחילות מסועפת. צפיפות האוכלוסייה של החולדים בשטחי בור היא 2–8 פרטים לדונם, תלוי בכמויות הגיאופיטים בשטח. קוטר המחילות הוא 6–7 ס"מ, בהתאמה לקוטר הגוף. חולדים שכנים שומרים על מרחק זה מזה, אם כי לעתים שלוחות של מחילותיהם קרובות זו לזו. חולד חופר את המחילה בשיניים החותכות ודוחף את האדמה עם הרגליים אחורה. לאחר מכן החולד מסתובב אחורה, ובראשו השטוח הוא דוחף את האדמה החפורה החוצה אל פני הקרקע בצורת תלולית אדמה. התלולית מחוברת למחילה הראשית דרך מנהרה משנית שעולה לפני הקרקע בזווית של כ-45° (ראה איור). דרך האדמה המפוררת בתלולית מתאפשר אוורור של המחילה שהיא אטומה ללא פתחים אל פני האדמה. החולד עמיד בריכוזי חמצן נמוכים וריכוזי פחמן דו-חמצני גבוהים מאד. כשחושפים את המחילה החולד ממהר ודוחף אדמה לאיטום הפרצה. הזכר חופר מחילה כדי להיפגש עם נקבה להזדווגות. נקבה מיוחמת מאפשרת לזכר להצטרף אליה. לאחר ההזדווגות מוקם מחסום עפר בין המחילות שלהם. הנקבה המופרית מתחילה להכין קן בנובמבר-דצמבר. היא בונה תלולית אדמה גדולה בקוטר 130–160 ס"מ ובגובה 40 ס"מ. שתוכה חדר המלטה מרופד, תאי אחסון מזון ותאים להפרשות. ההמלטה חלה בינואר ופברואר. בממוצע נולדים 3–4 גורים, אשר מטופלים על ידי האם בלבד. מסוף מרץ עד תחילת אפריל הצעירים עוזבים את הקן, וחופרים מחילות עצמאיות בהן יישארו כל ימי חייהם.

 

 

סכמה של המחילה המובילה אל תלולית החולד.

ציור: שמואל מורן

השפעות סביבתיות:

כאשר הקרקע מעובדת ולחה ויש בה מזון נגיש, המחילות שטחיות ואופקיות בעומק 10–25 ס"מ ואין יצירה של תלוליות. באדמה יבשה הוא נמצא במחילות עמוקות, בחלקות חקלאיות וגני נוי מושקים הם פעילים במשך כל השנה.

מעבר הקיץ:  באדמה יבשה החולד נמצא במחילות עמוקות וניזון ממאגרי המזון שהוא אגר בעבר.

נפוץ בחלקי הארץ בהם כמות המשקעים השנתית מעל 100 מ"מ.

צמחים שנפגעים ירקות ופרחים בשטח פתוח ובבתי צמיחה ומטעים ופרדסים צעירים.

אוכל שורשים, פקעות ובצלים ומכרסם את הקליפה והעצה של צוואר השורש. במטעים ובפרדסים צעירים, שניטעו ללא עיבוד השטח, הוא פעיל באזור המושקה סביב העצים כל השנה, אוכל שורשים ומכרסם את צוואר השורש עד לחיגור מלא.

אחרי זריעת תפוחי אדמה הוא  חופר מחילה שטחית בעומק 10 ס"מ בתוך הגדודית, לאורכה, ואוסף את הפקעות. לקראת סוף העונה, הוא אוכל את הפקעות החדשות, ועל פני השטח נראים צמחים מצהיבים ומתייבשים.

בצמחים צעירים הוא גורם נזק לשורשים ולעיתים מושך את הצמח לתוך המחילה.

כאשר הוא נתקל בצינורות השקיה פלסטיים תת-קרקעיים הוא מכרסם אותם. צורת הכרסום האופיינית למכרסמים יוצרת חריצים כפולים בדופן הצינור.

 

גומות שנשארו במקום בו צמחי ציפורן ננסי נמשכו לתוך המחילה.

צילום: שמואל מורן.

זיהוי תלוליות טריות או סימני נזק בצמחים שהשורש שלהם נפגע (תחילה הצהבה, אחר כך נבילה), והעלמות צמחים דרך חור באדמה.

ההדברה בקוטלי מכרסמים  מתבצעת בשיטת הדקר או שיטת השקיות.

הדקר הוא מוט ברזל עגול בקוטר 21–23 מ"מ ובאורך 1 מטר, עם ידית בצורת T וקצה תחתון מחודד. באמצעות הדקר מאתרים את המחילה (ראה איור). לתוך הנקב מכניסים את תכשיר ההדברה וסותמים היטב את הנקב עם אדמה לחה. להערכת יעילות ההדברה  מפזרים את התלוליות בתום הטיפול. אם מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על פעולת ההדברה. לשיטה זאת מספר חסרונות: (א) התקלות מקרית של החולד עם הפיתיון. (ב) כמות עבודה רבה מושקעת בהדברת כל פרט. (ג) מתאים רק למצב בו החולד יוצר תלוליות טריות .

1 – חיפוש המחילה על ידי דיקור הקרקע; 2 – גילוי המחילה ופינוי העפר מצידי הדקר; 3 – החדרת גרגרי פיתיון לאחר שליפת הדקר; 4 –אטימת הנקב בפקק אדמה לחה (צבע חום), עם תוספת איטום מסביב (צבע סגול). 

הדברת חולד בשיטת הדקר, כפי שנראית על פני השטח. עיגולים חומים – תלוליות ישנות; עיגולים צהובים – תלוליות טריות; עיגולים ירוקים – נעיצות של הדקר בקרקע ללא תוצאה; עיגולים כחולים – נעיצות של הדקר שחדרו למחילת חולד. א' – המצב כפי שהוא נראה מעל פני השטח; ב' – הקו השחור הוא אחת מהאפשרויות של מערכת המחילות לפי תוצאות הדקירה.

שיטת השקיות מיועדת לנזקים באדמה תחוחה בה איתור המזיק נעשה לפי הנזק בצמחים. מנסים לזהות את כיוון החפירה של החולד ולחשוף את המחילה. משתמשים בפיתיון רעיל שארוז   בשקית. מגלגלים את השקית לאורכה, עושים קרע קטן בקצה שלה, ומחדירים אותה כשהקצה הקרוע קדימה לתוך המחילה, עמוק ככל האפשר. פתחי המחילה ייאטמו היטב בכדורים של אדמה   לחה, והמחפורת תכוסה בשארית האדמה (ראה איור). שבועיים לאחר הטיפול, אם הנזק נמשך או מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על ההדברה.                                                             

שלבי הדברת חולד בשיטת השקיות (חתך אנכי). . 1. המחפורת לחשיפת המחילה; 2. מחילה ראשית; 3. אדמה שסולקה מתוך המחפורת;  4. שקית הפיתיון, קרועה בקצה; 5. כדור אדמה לחה; 6. כיסוי המחפורת  באדמה.    

ציור: שמואל מורן

"Mole Rat"
"mole Rat"
Spalax
Nannospalax ehrenbergi

ההדברה בקוטלי מכרסמים  מתבצעת בשיטת הדקר או שיטת השקיות.

הדקר הוא מוט ברזל עגול בקוטר 21–23 מ"מ ובאורך 1 מטר, עם ידית בצורת T וקצה תחתון מחודד. באמצעות הדקר מאתרים את המחילה (ראה איור). לתוך הנקב מכניסים את תכשיר ההדברה וסותמים היטב את הנקב עם אדמה לחה. להערכת יעילות ההדברה  מפזרים את התלוליות בתום הטיפול. אם מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על פעולת ההדברה. לשיטה זאת מספר חסרונות: (א) התקלות מקרית של החולד עם הפיתיון. (ב) כמות עבודה רבה מושקעת בהדברת כל פרט. (ג) מתאים רק למצב בו החולד יוצר תלוליות טריות .

1 – חיפוש המחילה על ידי דיקור הקרקע; 2 – גילוי המחילה ופינוי העפר מצידי הדקר; 3 – החדרת גרגרי פיתיון לאחר שליפת הדקר; 4 –אטימת הנקב בפקק אדמה לחה (צבע חום), עם תוספת איטום מסביב (צבע סגול). 

הדברת חולד בשיטת הדקר, כפי שנראית על פני השטח. עיגולים חומים – תלוליות ישנות; עיגולים צהובים – תלוליות טריות; עיגולים ירוקים – נעיצות של הדקר בקרקע ללא תוצאה; עיגולים כחולים – נעיצות של הדקר שחדרו למחילת חולד. א' – המצב כפי שהוא נראה מעל פני השטח; ב' – הקו השחור הוא אחת מהאפשרויות של מערכת המחילות לפי תוצאות הדקירה.

שיטת השקיות מיועדת לנזקים באדמה תחוחה בה איתור המזיק נעשה לפי הנזק בצמחים. מנסים לזהות את כיוון החפירה של החולד ולחשוף את המחילה. משתמשים בפיתיון רעיל שארוז   בשקית. מגלגלים את השקית לאורכה, עושים קרע קטן בקצה שלה, ומחדירים אותה כשהקצה הקרוע קדימה לתוך המחילה, עמוק ככל האפשר. פתחי המחילה ייאטמו היטב בכדורים של אדמה   לחה, והמחפורת תכוסה בשארית האדמה (ראה איור). שבועיים לאחר הטיפול, אם הנזק נמשך או מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על ההדברה.                                                             

שלבי הדברת חולד בשיטת השקיות (חתך אנכי). . 1. המחפורת לחשיפת המחילה; 2. מחילה ראשית; 3. אדמה שסולקה מתוך המחפורת;  4. שקית הפיתיון, קרועה בקצה; 5. כדור אדמה לחה; 6. כיסוי המחפורת  באדמה.    

ציור: שמואל מורן

Mole Rat

חולד (מכרסמים: חולדיים)

Nannospalax ehrenbergi (Rodentia: Spalacidae)

שלב התפתחות הצמח: כל שלבי הצימוח

איבר הצמח: שורש, נצר

 מכרסם תת-קרקעי שגורם נזק לשורשי עצים, פרחים וירקות.

עריכה: שמואל מורן

לחולד גוף גלילי באורך 18–20 ס"מ ובקוטר כ-5 ס"מ ומשקלו 120–180 גרם. הראש שטוח. החולד עיוור. העיניים מנוונות ומכוסות עור. החולד חסר אפרכסות אוזניים וחסר זנב. הרגליים קצרות. אין כמעט צוואר. הפרווה קטיפתית אפורה. השיער קצר ובעל יכולת להתכופף בהתאמה לתנועה בתוך המחילה. הגוף גמיש מאד ומסתובב בקלות במחילות הצרות.

מכרסם יחידאי תת-קרקעי טריטוריאלי. בטריטוריה רשת מחילות מסועפת. צפיפות האוכלוסייה של החולדים בשטחי בור היא 2–8 פרטים לדונם, תלוי בכמויות הגיאופיטים בשטח. קוטר המחילות הוא 6–7 ס"מ, בהתאמה לקוטר הגוף. חולדים שכנים שומרים על מרחק זה מזה, אם כי לעתים שלוחות של מחילותיהם קרובות זו לזו. חולד חופר את המחילה בשיניים החותכות ודוחף את האדמה עם הרגליים אחורה. לאחר מכן החולד מסתובב אחורה, ובראשו השטוח הוא דוחף את האדמה החפורה החוצה אל פני הקרקע בצורת תלולית אדמה. התלולית מחוברת למחילה הראשית דרך מנהרה משנית שעולה לפני הקרקע בזווית של כ-45° (ראה איור). דרך האדמה המפוררת בתלולית מתאפשר אוורור של המחילה שהיא אטומה ללא פתחים אל פני האדמה. החולד עמיד בריכוזי חמצן נמוכים וריכוזי פחמן דו-חמצני גבוהים מאד. כשחושפים את המחילה החולד ממהר ודוחף אדמה לאיטום הפרצה. הזכר חופר מחילה כדי להיפגש עם נקבה להזדווגות. נקבה מיוחמת מאפשרת לזכר להצטרף אליה. לאחר ההזדווגות מוקם מחסום עפר בין המחילות שלהם. הנקבה המופרית מתחילה להכין קן בנובמבר-דצמבר. היא בונה תלולית אדמה גדולה בקוטר 130–160 ס"מ ובגובה 40 ס"מ. שתוכה חדר המלטה מרופד, תאי אחסון מזון ותאים להפרשות. ההמלטה חלה בינואר ופברואר. בממוצע נולדים 3–4 גורים, אשר מטופלים על ידי האם בלבד. מסוף מרץ עד תחילת אפריל הצעירים עוזבים את הקן, וחופרים מחילות עצמאיות בהן יישארו כל ימי חייהם.

 

 

סכמה של המחילה המובילה אל תלולית החולד.

ציור: שמואל מורן

השפעות סביבתיות:

כאשר הקרקע מעובדת ולחה ויש בה מזון נגיש, המחילות שטחיות ואופקיות בעומק 10–25 ס"מ ואין יצירה של תלוליות. באדמה יבשה הוא נמצא במחילות עמוקות, בחלקות חקלאיות וגני נוי מושקים הם פעילים במשך כל השנה.

מעבר הקיץ:  באדמה יבשה החולד נמצא במחילות עמוקות וניזון ממאגרי המזון שהוא אגר בעבר.

נפוץ בחלקי הארץ בהם כמות המשקעים השנתית מעל 100 מ"מ.

צמחים שנפגעים ירקות ופרחים בשטח פתוח ובבתי צמיחה ומטעים ופרדסים צעירים.

אוכל שורשים, פקעות ובצלים ומכרסם את הקליפה והעצה של צוואר השורש. במטעים ובפרדסים צעירים, שניטעו ללא עיבוד השטח, הוא פעיל באזור המושקה סביב העצים כל השנה, אוכל שורשים ומכרסם את צוואר השורש עד לחיגור מלא.

אחרי זריעת תפוחי אדמה הוא  חופר מחילה שטחית בעומק 10 ס"מ בתוך הגדודית, לאורכה, ואוסף את הפקעות. לקראת סוף העונה, הוא אוכל את הפקעות החדשות, ועל פני השטח נראים צמחים מצהיבים ומתייבשים.

בצמחים צעירים הוא גורם נזק לשורשים ולעיתים מושך את הצמח לתוך המחילה.

כאשר הוא נתקל בצינורות השקיה פלסטיים תת-קרקעיים הוא מכרסם אותם. צורת הכרסום האופיינית למכרסמים יוצרת חריצים כפולים בדופן הצינור.

 

גומות שנשארו במקום בו צמחי ציפורן ננסי נמשכו לתוך המחילה.

צילום: שמואל מורן.

זיהוי תלוליות טריות או סימני נזק בצמחים שהשורש שלהם נפגע (תחילה הצהבה, אחר כך נבילה), והעלמות צמחים דרך חור באדמה.

ההדברה בקוטלי מכרסמים  מתבצעת בשיטת הדקר או שיטת השקיות.

הדקר הוא מוט ברזל עגול בקוטר 21–23 מ"מ ובאורך 1 מטר, עם ידית בצורת T וקצה תחתון מחודד. באמצעות הדקר מאתרים את המחילה (ראה איור). לתוך הנקב מכניסים את תכשיר ההדברה וסותמים היטב את הנקב עם אדמה לחה. להערכת יעילות ההדברה  מפזרים את התלוליות בתום הטיפול. אם מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על פעולת ההדברה. לשיטה זאת מספר חסרונות: (א) התקלות מקרית של החולד עם הפיתיון. (ב) כמות עבודה רבה מושקעת בהדברת כל פרט. (ג) מתאים רק למצב בו החולד יוצר תלוליות טריות .

1 – חיפוש המחילה על ידי דיקור הקרקע; 2 – גילוי המחילה ופינוי העפר מצידי הדקר; 3 – החדרת גרגרי פיתיון לאחר שליפת הדקר; 4 –אטימת הנקב בפקק אדמה לחה (צבע חום), עם תוספת איטום מסביב (צבע סגול). 

הדברת חולד בשיטת הדקר, כפי שנראית על פני השטח. עיגולים חומים – תלוליות ישנות; עיגולים צהובים – תלוליות טריות; עיגולים ירוקים – נעיצות של הדקר בקרקע ללא תוצאה; עיגולים כחולים – נעיצות של הדקר שחדרו למחילת חולד. א' – המצב כפי שהוא נראה מעל פני השטח; ב' – הקו השחור הוא אחת מהאפשרויות של מערכת המחילות לפי תוצאות הדקירה.

שיטת השקיות מיועדת לנזקים באדמה תחוחה בה איתור המזיק נעשה לפי הנזק בצמחים. מנסים לזהות את כיוון החפירה של החולד ולחשוף את המחילה. משתמשים בפיתיון רעיל שארוז   בשקית. מגלגלים את השקית לאורכה, עושים קרע קטן בקצה שלה, ומחדירים אותה כשהקצה הקרוע קדימה לתוך המחילה, עמוק ככל האפשר. פתחי המחילה ייאטמו היטב בכדורים של אדמה   לחה, והמחפורת תכוסה בשארית האדמה (ראה איור). שבועיים לאחר הטיפול, אם הנזק נמשך או מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על ההדברה.                                                             

שלבי הדברת חולד בשיטת השקיות (חתך אנכי). . 1. המחפורת לחשיפת המחילה; 2. מחילה ראשית; 3. אדמה שסולקה מתוך המחפורת;  4. שקית הפיתיון, קרועה בקצה; 5. כדור אדמה לחה; 6. כיסוי המחפורת  באדמה.    

ציור: שמואל מורן

"Mole Rat"
"mole Rat"
Spalax
Nannospalax ehrenbergi
Mole Rat

חולד (מכרסמים: חולדיים)

Nannospalax ehrenbergi (Rodentia: Spalacidae)

שלב התפתחות הצמח: כל שלבי הצימוח

איבר הצמח: שורש, נצר

 מכרסם תת-קרקעי שגורם נזק לשורשי עצים, פרחים וירקות.

עריכה: שמואל מורן

לחולד גוף גלילי באורך 18–20 ס"מ ובקוטר כ-5 ס"מ ומשקלו 120–180 גרם. הראש שטוח. החולד עיוור. העיניים מנוונות ומכוסות עור. החולד חסר אפרכסות אוזניים וחסר זנב. הרגליים קצרות. אין כמעט צוואר. הפרווה קטיפתית אפורה. השיער קצר ובעל יכולת להתכופף בהתאמה לתנועה בתוך המחילה. הגוף גמיש מאד ומסתובב בקלות במחילות הצרות.

מכרסם יחידאי תת-קרקעי טריטוריאלי. בטריטוריה רשת מחילות מסועפת. צפיפות האוכלוסייה של החולדים בשטחי בור היא 2–8 פרטים לדונם, תלוי בכמויות הגיאופיטים בשטח. קוטר המחילות הוא 6–7 ס"מ, בהתאמה לקוטר הגוף. חולדים שכנים שומרים על מרחק זה מזה, אם כי לעתים שלוחות של מחילותיהם קרובות זו לזו. חולד חופר את המחילה בשיניים החותכות ודוחף את האדמה עם הרגליים אחורה. לאחר מכן החולד מסתובב אחורה, ובראשו השטוח הוא דוחף את האדמה החפורה החוצה אל פני הקרקע בצורת תלולית אדמה. התלולית מחוברת למחילה הראשית דרך מנהרה משנית שעולה לפני הקרקע בזווית של כ-45° (ראה איור). דרך האדמה המפוררת בתלולית מתאפשר אוורור של המחילה שהיא אטומה ללא פתחים אל פני האדמה. החולד עמיד בריכוזי חמצן נמוכים וריכוזי פחמן דו-חמצני גבוהים מאד. כשחושפים את המחילה החולד ממהר ודוחף אדמה לאיטום הפרצה. הזכר חופר מחילה כדי להיפגש עם נקבה להזדווגות. נקבה מיוחמת מאפשרת לזכר להצטרף אליה. לאחר ההזדווגות מוקם מחסום עפר בין המחילות שלהם. הנקבה המופרית מתחילה להכין קן בנובמבר-דצמבר. היא בונה תלולית אדמה גדולה בקוטר 130–160 ס"מ ובגובה 40 ס"מ. שתוכה חדר המלטה מרופד, תאי אחסון מזון ותאים להפרשות. ההמלטה חלה בינואר ופברואר. בממוצע נולדים 3–4 גורים, אשר מטופלים על ידי האם בלבד. מסוף מרץ עד תחילת אפריל הצעירים עוזבים את הקן, וחופרים מחילות עצמאיות בהן יישארו כל ימי חייהם.

 

 

סכמה של המחילה המובילה אל תלולית החולד.

ציור: שמואל מורן

השפעות סביבתיות:

כאשר הקרקע מעובדת ולחה ויש בה מזון נגיש, המחילות שטחיות ואופקיות בעומק 10–25 ס"מ ואין יצירה של תלוליות. באדמה יבשה הוא נמצא במחילות עמוקות, בחלקות חקלאיות וגני נוי מושקים הם פעילים במשך כל השנה.

מעבר הקיץ:  באדמה יבשה החולד נמצא במחילות עמוקות וניזון ממאגרי המזון שהוא אגר בעבר.

נפוץ בחלקי הארץ בהם כמות המשקעים השנתית מעל 100 מ"מ.

צמחים שנפגעים ירקות ופרחים בשטח פתוח ובבתי צמיחה ומטעים ופרדסים צעירים.

אוכל שורשים, פקעות ובצלים ומכרסם את הקליפה והעצה של צוואר השורש. במטעים ובפרדסים צעירים, שניטעו ללא עיבוד השטח, הוא פעיל באזור המושקה סביב העצים כל השנה, אוכל שורשים ומכרסם את צוואר השורש עד לחיגור מלא.

אחרי זריעת תפוחי אדמה הוא  חופר מחילה שטחית בעומק 10 ס"מ בתוך הגדודית, לאורכה, ואוסף את הפקעות. לקראת סוף העונה, הוא אוכל את הפקעות החדשות, ועל פני השטח נראים צמחים מצהיבים ומתייבשים.

בצמחים צעירים הוא גורם נזק לשורשים ולעיתים מושך את הצמח לתוך המחילה.

כאשר הוא נתקל בצינורות השקיה פלסטיים תת-קרקעיים הוא מכרסם אותם. צורת הכרסום האופיינית למכרסמים יוצרת חריצים כפולים בדופן הצינור.

 

גומות שנשארו במקום בו צמחי ציפורן ננסי נמשכו לתוך המחילה.

צילום: שמואל מורן.

זיהוי תלוליות טריות או סימני נזק בצמחים שהשורש שלהם נפגע (תחילה הצהבה, אחר כך נבילה), והעלמות צמחים דרך חור באדמה.

ההדברה בקוטלי מכרסמים  מתבצעת בשיטת הדקר או שיטת השקיות.

הדקר הוא מוט ברזל עגול בקוטר 21–23 מ"מ ובאורך 1 מטר, עם ידית בצורת T וקצה תחתון מחודד. באמצעות הדקר מאתרים את המחילה (ראה איור). לתוך הנקב מכניסים את תכשיר ההדברה וסותמים היטב את הנקב עם אדמה לחה. להערכת יעילות ההדברה  מפזרים את התלוליות בתום הטיפול. אם מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על פעולת ההדברה. לשיטה זאת מספר חסרונות: (א) התקלות מקרית של החולד עם הפיתיון. (ב) כמות עבודה רבה מושקעת בהדברת כל פרט. (ג) מתאים רק למצב בו החולד יוצר תלוליות טריות .

1 – חיפוש המחילה על ידי דיקור הקרקע; 2 – גילוי המחילה ופינוי העפר מצידי הדקר; 3 – החדרת גרגרי פיתיון לאחר שליפת הדקר; 4 –אטימת הנקב בפקק אדמה לחה (צבע חום), עם תוספת איטום מסביב (צבע סגול). 

הדברת חולד בשיטת הדקר, כפי שנראית על פני השטח. עיגולים חומים – תלוליות ישנות; עיגולים צהובים – תלוליות טריות; עיגולים ירוקים – נעיצות של הדקר בקרקע ללא תוצאה; עיגולים כחולים – נעיצות של הדקר שחדרו למחילת חולד. א' – המצב כפי שהוא נראה מעל פני השטח; ב' – הקו השחור הוא אחת מהאפשרויות של מערכת המחילות לפי תוצאות הדקירה.

שיטת השקיות מיועדת לנזקים באדמה תחוחה בה איתור המזיק נעשה לפי הנזק בצמחים. מנסים לזהות את כיוון החפירה של החולד ולחשוף את המחילה. משתמשים בפיתיון רעיל שארוז   בשקית. מגלגלים את השקית לאורכה, עושים קרע קטן בקצה שלה, ומחדירים אותה כשהקצה הקרוע קדימה לתוך המחילה, עמוק ככל האפשר. פתחי המחילה ייאטמו היטב בכדורים של אדמה   לחה, והמחפורת תכוסה בשארית האדמה (ראה איור). שבועיים לאחר הטיפול, אם הנזק נמשך או מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על ההדברה.                                                             

שלבי הדברת חולד בשיטת השקיות (חתך אנכי). . 1. המחפורת לחשיפת המחילה; 2. מחילה ראשית; 3. אדמה שסולקה מתוך המחפורת;  4. שקית הפיתיון, קרועה בקצה; 5. כדור אדמה לחה; 6. כיסוי המחפורת  באדמה.    

ציור: שמואל מורן

"Mole Rat"
"mole Rat"
Spalax
Nannospalax ehrenbergi

אוכל שורשים, פקעות ובצלים ומכרסם את הקליפה והעצה של צוואר השורש. במטעים ובפרדסים צעירים, שניטעו ללא עיבוד השטח, הוא פעיל באזור המושקה סביב העצים כל השנה, אוכל שורשים ומכרסם את צוואר השורש עד לחיגור מלא.

אחרי זריעת תפוחי אדמה הוא  חופר מחילה שטחית בעומק 10 ס"מ בתוך הגדודית, לאורכה, ואוסף את הפקעות. לקראת סוף העונה, הוא אוכל את הפקעות החדשות, ועל פני השטח נראים צמחים מצהיבים ומתייבשים.

בצמחים צעירים הוא גורם נזק לשורשים ולעיתים מושך את הצמח לתוך המחילה.

כאשר הוא נתקל בצינורות השקיה פלסטיים תת-קרקעיים הוא מכרסם אותם. צורת הכרסום האופיינית למכרסמים יוצרת חריצים כפולים בדופן הצינור.

 

גומות שנשארו במקום בו צמחי ציפורן ננסי נמשכו לתוך המחילה.

צילום: שמואל מורן.

ההדברה בקוטלי מכרסמים  מתבצעת בשיטת הדקר או שיטת השקיות.

הדקר הוא מוט ברזל עגול בקוטר 21–23 מ"מ ובאורך 1 מטר, עם ידית בצורת T וקצה תחתון מחודד. באמצעות הדקר מאתרים את המחילה (ראה איור). לתוך הנקב מכניסים את תכשיר ההדברה וסותמים היטב את הנקב עם אדמה לחה. להערכת יעילות ההדברה  מפזרים את התלוליות בתום הטיפול. אם מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על פעולת ההדברה. לשיטה זאת מספר חסרונות: (א) התקלות מקרית של החולד עם הפיתיון. (ב) כמות עבודה רבה מושקעת בהדברת כל פרט. (ג) מתאים רק למצב בו החולד יוצר תלוליות טריות .

1 – חיפוש המחילה על ידי דיקור הקרקע; 2 – גילוי המחילה ופינוי העפר מצידי הדקר; 3 – החדרת גרגרי פיתיון לאחר שליפת הדקר; 4 –אטימת הנקב בפקק אדמה לחה (צבע חום), עם תוספת איטום מסביב (צבע סגול). 

הדברת חולד בשיטת הדקר, כפי שנראית על פני השטח. עיגולים חומים – תלוליות ישנות; עיגולים צהובים – תלוליות טריות; עיגולים ירוקים – נעיצות של הדקר בקרקע ללא תוצאה; עיגולים כחולים – נעיצות של הדקר שחדרו למחילת חולד. א' – המצב כפי שהוא נראה מעל פני השטח; ב' – הקו השחור הוא אחת מהאפשרויות של מערכת המחילות לפי תוצאות הדקירה.

שיטת השקיות מיועדת לנזקים באדמה תחוחה בה איתור המזיק נעשה לפי הנזק בצמחים. מנסים לזהות את כיוון החפירה של החולד ולחשוף את המחילה. משתמשים בפיתיון רעיל שארוז   בשקית. מגלגלים את השקית לאורכה, עושים קרע קטן בקצה שלה, ומחדירים אותה כשהקצה הקרוע קדימה לתוך המחילה, עמוק ככל האפשר. פתחי המחילה ייאטמו היטב בכדורים של אדמה   לחה, והמחפורת תכוסה בשארית האדמה (ראה איור). שבועיים לאחר הטיפול, אם הנזק נמשך או מופיעות תלוליות חדשות, צריך לחזור על ההדברה.                                                             

שלבי הדברת חולד בשיטת השקיות (חתך אנכי). . 1. המחפורת לחשיפת המחילה; 2. מחילה ראשית; 3. אדמה שסולקה מתוך המחפורת;  4. שקית הפיתיון, קרועה בקצה; 5. כדור אדמה לחה; 6. כיסוי המחפורת  באדמה.    

ציור: שמואל מורן

מכרסם יחידאי תת-קרקעי טריטוריאלי. בטריטוריה רשת מחילות מסועפת. צפיפות האוכלוסייה של החולדים בשטחי בור היא 2–8 פרטים לדונם, תלוי בכמויות הגיאופיטים בשטח. קוטר המחילות הוא 6–7 ס"מ, בהתאמה לקוטר הגוף. חולדים שכנים שומרים על מרחק זה מזה, אם כי לעתים שלוחות של מחילותיהם קרובות זו לזו. חולד חופר את המחילה בשיניים החותכות ודוחף את האדמה עם הרגליים אחורה. לאחר מכן החולד מסתובב אחורה, ובראשו השטוח הוא דוחף את האדמה החפורה החוצה אל פני הקרקע בצורת תלולית אדמה. התלולית מחוברת למחילה הראשית דרך מנהרה משנית שעולה לפני הקרקע בזווית של כ-45° (ראה איור). דרך האדמה המפוררת בתלולית מתאפשר אוורור של המחילה שהיא אטומה ללא פתחים אל פני האדמה. החולד עמיד בריכוזי חמצן נמוכים וריכוזי פחמן דו-חמצני גבוהים מאד. כשחושפים את המחילה החולד ממהר ודוחף אדמה לאיטום הפרצה. הזכר חופר מחילה כדי להיפגש עם נקבה להזדווגות. נקבה מיוחמת מאפשרת לזכר להצטרף אליה. לאחר ההזדווגות מוקם מחסום עפר בין המחילות שלהם. הנקבה המופרית מתחילה להכין קן בנובמבר-דצמבר. היא בונה תלולית אדמה גדולה בקוטר 130–160 ס"מ ובגובה 40 ס"מ. שתוכה חדר המלטה מרופד, תאי אחסון מזון ותאים להפרשות. ההמלטה חלה בינואר ופברואר. בממוצע נולדים 3–4 גורים, אשר מטופלים על ידי האם בלבד. מסוף מרץ עד תחילת אפריל הצעירים עוזבים את הקן, וחופרים מחילות עצמאיות בהן יישארו כל ימי חייהם.

 

 

סכמה של המחילה המובילה אל תלולית החולד.

ציור: שמואל מורן