כתבות רקע וקישורים
אודות האתר
צור קשר
אינדקס

נברן השדה (מכרסמים: נברניים)

Microtus guentheri [=Microtus socialis] (Rodentia: Arvicolidae)

שלב התפתחות: הצמח כל שלבי הצימוח

איבר הצמח: בעיקר שורשים, פקעות, ירקות, פירות וגרעינים

מכרסם קטן שגורם נזקים לגידולים רבים אך בעיקר לחיטה ואספסת. 

עריכה: שמואל מורן

בעל גוף גלילי מאורך, מכוסה פרווה אחידה וצפופה של שיער קצר שצבעה אפור-חום עם גחון בהיר יותר. הרגליים הקדמיות והאחוריות קצרות ושוות באורכן. אורך גופו 10–15 ס"מ. הזנב קצר, כרבע מאורך הגוף. האוזניים והעיניים קטנות. משקל נברן בוגר הוא 40–60 גרם. תנועת הנברן איטית ומסורבלת ביחס לעכברי-שדה אחרים. שיניו מותאמות לחפירה ולאכילת מזון גס. הם ניזונים מצמחים ירוקים, גרגרי דגניים, זרעים, פקעות ושורשים. הנברנים חיים במחילות ופעילים בדרך כלל בשעות הלילה. מערכת מחילות משפחתית (מושבה) בדרך כלל בקוטר של 1–3 מ' אך עשויה להגיע לקוטר 5–7 מ'. פתח המחילה אלכסוני, וקוטרו 5–7 ס"מ. בחורף המחילות בעומק 10–20 ס"מ מתחת לפני הקרקע אך בקיץ עומקן 60 ס"מ (כדי לשמור על טמפרטורות נמוכות ולחות גבוהה). באדמה כבדה בקיץ, הכניסה למחילות היא דרך סדקי האדמה היבשה. פתח מחילה מוביל לשלוש עד שמונה מחילות וחיה בו משפחה אחת. המחילות מובילות לתא(י) המלטה וחדר(י) אחסון מזון. תנועת הנברנים על-פני הקרקע איטית, למרחק קצר מפתח המחילה ובשבילים קבועים. הם מקצצים את העשבייה לאורך השבילים ובסמוך להם, ובהדרגה נוצרת בשדה קרחת ובה פתחי מחילות ורשת שבילים.

רוב הנברנים חיים פחות משנה. עונת הרבייה היא בחודשים נובמבר-מאי. ההתבגרות המינית של הנקבה היא בגיל 25 יום, ושל הזכר היא בגיל 30 יום. הריון נמשך 21 יום. מספר הוולדות בהמלטה רגילה הוא 3–10. הנקבה יכולה להתעבר מיד לאחר ההמלטה, או מיד לאחר שסיימה להניק, כשגיל הוולדות 15–20 יום. הנקבה פורייה במשך כל ימי חייה.

השפעות סביבתיות: צמחייה צפופה יוצרת תנאי טמפרטורה ולחות נוחים להתפתחות הנברנים ומסתור מטורפים. גידול דגנים חד שנתיים מאפשר תנאים נוחים להתפתחותם לכ-4 חודשים ואילו גידול האספסת מאפשר תנאים נוחים לתקופה ממושכת (עד 4 שנים).

מעבר הקיץ במחילות תוך שימוש במאגרי מזון.

נפוץ בשטחים לא מעובדים ובחלקות חקלאיות בקרקעות בזלת בגולן ובגליל התחתון, בקרקעות סחף כבדות ובשטחי כבול בעמק החולה, בקרקעות סחף כבדות במזרח הגליל העליון, בעמק יזרעאל ובקעת בית נטופה, במערב הגליל, לאורך עמק החוף ובשפלת יהודה.

חדירה מהשוליים של החלקה.

צמחים שנפגעים חיטה, אספסת, עצי פרי, ירקות.

נזקים בחלקות דגנים בשלב ההבשלה הנברנים חותכים את הגבעולים נושאי השיבולת בבסיסם. לאחר שהגבעול נופל, הם מעבירים את הגרגרים לתאי אגירה במחילות. בחלקות דגנים בשלבי גידול מוקדמים נוצרות סביב פתחי המחילות קרחות עקב קיצוץ הגבעולים. נזק רב נגרם בחלקות מרעה. באספסת במשך החורף ישנה נביטה של עשבייה באדמה שנחשפת על ידי כרסום הנברנים שמחייבת הפסקת הגידול תוך שנתיים-שלוש. בעצי פרי הנברנים מכרסמים את קליפת הגזע עד כדי חיגור, ומכרסמים בקליפת השורשים. בירקות הנברנים מכרסמים עלים, שורשים, בצלים ופקעות.

העברת מחלות ליונקים אחרים מגע עם שתן נברנים חולים עלול לגרום למחלת העכברת (leptospirosis), בחיות בית ולפגוע בעובדים. נברנים יכולים לשמש מאגר לטפילי הלישמניה המועברים ע"י זבובי חול.

ניטור במזג אוויר סגרירי ניתן לראות בשעות היום נברנים פעילים על-פני השטח. פעילות הנברנים מאובחנת לרוב ע"י ספירת פתחי מחילות פעילים ליחידת שטח, ונוכחות של גללים (דמויי גלעיני תמר קטנים) ובקיץ כתמי שתן לבנים בשולי פתחי המחילות. כשיש בחלקה נגיעות גבוהה צריך לבצע ניטור להערכת גודל האוכלוסייה. גודל יחידות הדגימה הוא  20×20 מטר. ביחידות הדגימה סותמים את פתחי המחילות ולאחר 3 לילות סופרים את החורים שנפתחו מחדש (חורים פעילים). בשדה שעבר דיסוק או זריעה שכיסו את פתחי המחילות אפשר לספור חורים פעילים כבר אחרי לילה אחד.

הדברה כימית תכשיר ההדברה להדברת נברנים הוא sodium fluoroacetate המשווק בשם "רוש-80". התכשיר מיושם כפיתיון על גבי גרגרי חיטה שלמים בריכוז 0.05%. הפיתיון צבוע בצבע אזהרה ירוק. אפשר לפזר את הפיתיון ידנית לתוך פתחי המחילות או באופן מכני באמצעות מדשנת או מהאוויר באמצעות מטוס או רחפן. הדברה ידנית מומלץ לבצע לאחר הזריעה, כל עוד הגידול נמוך ואינו מסתיר את פעילות הנברנים.

התנשמת הלבנה (Tyto alba) היא טורפת יעילה של נברנים. בישראל מוצבות תיבות קינון בשדות ובמטעים במטרה להדביר עכברי שדה.

הפחתת עשביה ואוכלוסיות נברנים בשולי חלקות הגידול ובחלקות סמוכות, חריש עמוק, הצפת מחילות.

באמצעות רחפן.

Field Vole

נברן השדה (מכרסמים: נברניים)

Microtus guentheri [=Microtus socialis] (Rodentia: Arvicolidae)

שלב התפתחות: הצמח כל שלבי הצימוח

איבר הצמח: בעיקר שורשים, פקעות, ירקות, פירות וגרעינים

מכרסם קטן שגורם נזקים לגידולים רבים אך בעיקר לחיטה ואספסת. 

עריכה: שמואל מורן

בעל גוף גלילי מאורך, מכוסה פרווה אחידה וצפופה של שיער קצר שצבעה אפור-חום עם גחון בהיר יותר. הרגליים הקדמיות והאחוריות קצרות ושוות באורכן. אורך גופו 10–15 ס"מ. הזנב קצר, כרבע מאורך הגוף. האוזניים והעיניים קטנות. משקל נברן בוגר הוא 40–60 גרם. תנועת הנברן איטית ומסורבלת ביחס לעכברי-שדה אחרים. שיניו מותאמות לחפירה ולאכילת מזון גס. הם ניזונים מצמחים ירוקים, גרגרי דגניים, זרעים, פקעות ושורשים. הנברנים חיים במחילות ופעילים בדרך כלל בשעות הלילה. מערכת מחילות משפחתית (מושבה) בדרך כלל בקוטר של 1–3 מ' אך עשויה להגיע לקוטר 5–7 מ'. פתח המחילה אלכסוני, וקוטרו 5–7 ס"מ. בחורף המחילות בעומק 10–20 ס"מ מתחת לפני הקרקע אך בקיץ עומקן 60 ס"מ (כדי לשמור על טמפרטורות נמוכות ולחות גבוהה). באדמה כבדה בקיץ, הכניסה למחילות היא דרך סדקי האדמה היבשה. פתח מחילה מוביל לשלוש עד שמונה מחילות וחיה בו משפחה אחת. המחילות מובילות לתא(י) המלטה וחדר(י) אחסון מזון. תנועת הנברנים על-פני הקרקע איטית, למרחק קצר מפתח המחילה ובשבילים קבועים. הם מקצצים את העשבייה לאורך השבילים ובסמוך להם, ובהדרגה נוצרת בשדה קרחת ובה פתחי מחילות ורשת שבילים.

פתח מחילה של נברן השדה
צילום: שמואל מורן
שבילי תנועה של נברן השדה
צילום: שמואל מורן

רוב הנברנים חיים פחות משנה. עונת הרבייה היא בחודשים נובמבר-מאי. ההתבגרות המינית של הנקבה היא בגיל 25 יום, ושל הזכר היא בגיל 30 יום. הריון נמשך 21 יום. מספר הוולדות בהמלטה רגילה הוא 3–10. הנקבה יכולה להתעבר מיד לאחר ההמלטה, או מיד לאחר שסיימה להניק, כשגיל הוולדות 15–20 יום. הנקבה פורייה במשך כל ימי חייה.

.
.
.
.

השפעות סביבתיות: צמחייה צפופה יוצרת תנאי טמפרטורה ולחות נוחים להתפתחות הנברנים ומסתור מטורפים. גידול דגנים חד שנתיים מאפשר תנאים נוחים להתפתחותם לכ-4 חודשים ואילו גידול האספסת מאפשר תנאים נוחים לתקופה ממושכת (עד 4 שנים).

.
.
.
.

מעבר הקיץ במחילות תוך שימוש במאגרי מזון.

.
.
.
.

נפוץ בשטחים לא מעובדים ובחלקות חקלאיות בקרקעות בזלת בגולן ובגליל התחתון, בקרקעות סחף כבדות ובשטחי כבול בעמק החולה, בקרקעות סחף כבדות במזרח הגליל העליון, בעמק יזרעאל ובקעת בית נטופה, במערב הגליל, לאורך עמק החוף ובשפלת יהודה.

.
.
.
.

חדירה מהשוליים של החלקה.

.
.
.
.

צמחים שנפגעים חיטה, אספסת, עצי פרי, ירקות.

.
.
.
.

נזקים בחלקות דגנים בשלב ההבשלה הנברנים חותכים את הגבעולים נושאי השיבולת בבסיסם. לאחר שהגבעול נופל, הם מעבירים את הגרגרים לתאי אגירה במחילות. בחלקות דגנים בשלבי גידול מוקדמים נוצרות סביב פתחי המחילות קרחות עקב קיצוץ הגבעולים. נזק רב נגרם בחלקות מרעה. באספסת במשך החורף ישנה נביטה של עשבייה באדמה שנחשפת על ידי כרסום הנברנים שמחייבת הפסקת הגידול תוך שנתיים-שלוש. בעצי פרי הנברנים מכרסמים את קליפת הגזע עד כדי חיגור, ומכרסמים בקליפת השורשים. בירקות הנברנים מכרסמים עלים, שורשים, בצלים ופקעות.

העברת מחלות ליונקים אחרים מגע עם שתן נברנים חולים עלול לגרום למחלת העכברת (leptospirosis), בחיות בית ולפגוע בעובדים. נברנים יכולים לשמש מאגר לטפילי הלישמניה המועברים ע"י זבובי חול.

חיגור קליפת הגזע של עץ פומלית על-ידי נברנים
צילום: שמואל מורן
כרסום סלק על ידי נברנים.
צילום: שמואל מורן

ניטור במזג אוויר סגרירי ניתן לראות בשעות היום נברנים פעילים על-פני השטח. פעילות הנברנים מאובחנת לרוב ע"י ספירת פתחי מחילות פעילים ליחידת שטח, ונוכחות של גללים (דמויי גלעיני תמר קטנים) ובקיץ כתמי שתן לבנים בשולי פתחי המחילות. כשיש בחלקה נגיעות גבוהה צריך לבצע ניטור להערכת גודל האוכלוסייה. גודל יחידות הדגימה הוא  20×20 מטר. ביחידות הדגימה סותמים את פתחי המחילות ולאחר 3 לילות סופרים את החורים שנפתחו מחדש (חורים פעילים). בשדה שעבר דיסוק או זריעה שכיסו את פתחי המחילות אפשר לספור חורים פעילים כבר אחרי לילה אחד.

.
.
.
.

הדברה כימית תכשיר ההדברה להדברת נברנים הוא sodium fluoroacetate המשווק בשם "רוש-80". התכשיר מיושם כפיתיון על גבי גרגרי חיטה שלמים בריכוז 0.05%. הפיתיון צבוע בצבע אזהרה ירוק. אפשר לפזר את הפיתיון ידנית לתוך פתחי המחילות או באופן מכני באמצעות מדשנת או מהאוויר באמצעות מטוס או רחפן. הדברה ידנית מומלץ לבצע לאחר הזריעה, כל עוד הגידול נמוך ואינו מסתיר את פעילות הנברנים.

.
.
.
.

התנשמת הלבנה (Tyto alba) היא טורפת יעילה של נברנים. בישראל מוצבות תיבות קינון בשדות ובמטעים במטרה להדביר עכברי שדה.

.
.
.
.

הפחתת עשביה ואוכלוסיות נברנים בשולי חלקות הגידול ובחלקות סמוכות, חריש עמוק, הצפת מחילות.

.
.
.
.

באמצעות רחפן.

.
.
.
.
"Field Vole"
"Field Vole"
Microtus guentheri
Microtus socialis
נברנים
Common Vole
שנת נברנים ועכברי השדה בשפלת יהודה
Field Vole

נברן השדה (מכרסמים: נברניים)

Microtus guentheri [=Microtus socialis] (Rodentia: Arvicolidae)

שלב התפתחות: הצמח כל שלבי הצימוח

איבר הצמח: בעיקר שורשים, פקעות, ירקות, פירות וגרעינים

מכרסם קטן שגורם נזקים לגידולים רבים אך בעיקר לחיטה ואספסת. 

עריכה: שמואל מורן

בעל גוף גלילי מאורך, מכוסה פרווה אחידה וצפופה של שיער קצר שצבעה אפור-חום עם גחון בהיר יותר. הרגליים הקדמיות והאחוריות קצרות ושוות באורכן. אורך גופו 10–15 ס"מ. הזנב קצר, כרבע מאורך הגוף. האוזניים והעיניים קטנות. משקל נברן בוגר הוא 40–60 גרם. תנועת הנברן איטית ומסורבלת ביחס לעכברי-שדה אחרים. שיניו מותאמות לחפירה ולאכילת מזון גס. הם ניזונים מצמחים ירוקים, גרגרי דגניים, זרעים, פקעות ושורשים. הנברנים חיים במחילות ופעילים בדרך כלל בשעות הלילה. מערכת מחילות משפחתית (מושבה) בדרך כלל בקוטר של 1–3 מ' אך עשויה להגיע לקוטר 5–7 מ'. פתח המחילה אלכסוני, וקוטרו 5–7 ס"מ. בחורף המחילות בעומק 10–20 ס"מ מתחת לפני הקרקע אך בקיץ עומקן 60 ס"מ (כדי לשמור על טמפרטורות נמוכות ולחות גבוהה). באדמה כבדה בקיץ, הכניסה למחילות היא דרך סדקי האדמה היבשה. פתח מחילה מוביל לשלוש עד שמונה מחילות וחיה בו משפחה אחת. המחילות מובילות לתא(י) המלטה וחדר(י) אחסון מזון. תנועת הנברנים על-פני הקרקע איטית, למרחק קצר מפתח המחילה ובשבילים קבועים. הם מקצצים את העשבייה לאורך השבילים ובסמוך להם, ובהדרגה נוצרת בשדה קרחת ובה פתחי מחילות ורשת שבילים.

רוב הנברנים חיים פחות משנה. עונת הרבייה היא בחודשים נובמבר-מאי. ההתבגרות המינית של הנקבה היא בגיל 25 יום, ושל הזכר היא בגיל 30 יום. הריון נמשך 21 יום. מספר הוולדות בהמלטה רגילה הוא 3–10. הנקבה יכולה להתעבר מיד לאחר ההמלטה, או מיד לאחר שסיימה להניק, כשגיל הוולדות 15–20 יום. הנקבה פורייה במשך כל ימי חייה.

השפעות סביבתיות: צמחייה צפופה יוצרת תנאי טמפרטורה ולחות נוחים להתפתחות הנברנים ומסתור מטורפים. גידול דגנים חד שנתיים מאפשר תנאים נוחים להתפתחותם לכ-4 חודשים ואילו גידול האספסת מאפשר תנאים נוחים לתקופה ממושכת (עד 4 שנים).

מעבר הקיץ במחילות תוך שימוש במאגרי מזון.

נפוץ בשטחים לא מעובדים ובחלקות חקלאיות בקרקעות בזלת בגולן ובגליל התחתון, בקרקעות סחף כבדות ובשטחי כבול בעמק החולה, בקרקעות סחף כבדות במזרח הגליל העליון, בעמק יזרעאל ובקעת בית נטופה, במערב הגליל, לאורך עמק החוף ובשפלת יהודה.

חדירה מהשוליים של החלקה.

צמחים שנפגעים חיטה, אספסת, עצי פרי, ירקות.

נזקים בחלקות דגנים בשלב ההבשלה הנברנים חותכים את הגבעולים נושאי השיבולת בבסיסם. לאחר שהגבעול נופל, הם מעבירים את הגרגרים לתאי אגירה במחילות. בחלקות דגנים בשלבי גידול מוקדמים נוצרות סביב פתחי המחילות קרחות עקב קיצוץ הגבעולים. נזק רב נגרם בחלקות מרעה. באספסת במשך החורף ישנה נביטה של עשבייה באדמה שנחשפת על ידי כרסום הנברנים שמחייבת הפסקת הגידול תוך שנתיים-שלוש. בעצי פרי הנברנים מכרסמים את קליפת הגזע עד כדי חיגור, ומכרסמים בקליפת השורשים. בירקות הנברנים מכרסמים עלים, שורשים, בצלים ופקעות.

העברת מחלות ליונקים אחרים מגע עם שתן נברנים חולים עלול לגרום למחלת העכברת (leptospirosis), בחיות בית ולפגוע בעובדים. נברנים יכולים לשמש מאגר לטפילי הלישמניה המועברים ע"י זבובי חול.

ניטור במזג אוויר סגרירי ניתן לראות בשעות היום נברנים פעילים על-פני השטח. פעילות הנברנים מאובחנת לרוב ע"י ספירת פתחי מחילות פעילים ליחידת שטח, ונוכחות של גללים (דמויי גלעיני תמר קטנים) ובקיץ כתמי שתן לבנים בשולי פתחי המחילות. כשיש בחלקה נגיעות גבוהה צריך לבצע ניטור להערכת גודל האוכלוסייה. גודל יחידות הדגימה הוא  20×20 מטר. ביחידות הדגימה סותמים את פתחי המחילות ולאחר 3 לילות סופרים את החורים שנפתחו מחדש (חורים פעילים). בשדה שעבר דיסוק או זריעה שכיסו את פתחי המחילות אפשר לספור חורים פעילים כבר אחרי לילה אחד.

הדברה כימית תכשיר ההדברה להדברת נברנים הוא sodium fluoroacetate המשווק בשם "רוש-80". התכשיר מיושם כפיתיון על גבי גרגרי חיטה שלמים בריכוז 0.05%. הפיתיון צבוע בצבע אזהרה ירוק. אפשר לפזר את הפיתיון ידנית לתוך פתחי המחילות או באופן מכני באמצעות מדשנת או מהאוויר באמצעות מטוס או רחפן. הדברה ידנית מומלץ לבצע לאחר הזריעה, כל עוד הגידול נמוך ואינו מסתיר את פעילות הנברנים.

התנשמת הלבנה (Tyto alba) היא טורפת יעילה של נברנים. בישראל מוצבות תיבות קינון בשדות ובמטעים במטרה להדביר עכברי שדה.

הפחתת עשביה ואוכלוסיות נברנים בשולי חלקות הגידול ובחלקות סמוכות, חריש עמוק, הצפת מחילות.

באמצעות רחפן.

"Field Vole"
"Field Vole"
Microtus guentheri
Microtus socialis
נברנים
Common Vole
שנת נברנים ועכברי השדה בשפלת יהודה